שמי אלכס פז־גולדמן. אמא שלי הייתה תופרת ורוקמת ואני כל חיי רציתי לרקום גובלנים אבל תמיד זה נגמר בכך שהמחט הייתה דוקרת אותי אז החלטתי במקום זאת לרקום סיפורים וחלומות. הספרים שלי:

"שלושה בסירה אחת עם פאני היל"

(על נשים ועל ילדים)

שני קבצי סיפורים. האחד אודות נשים המסרבות להיכנע לתכתיבים גבריים וקורעות באומץ את מארג החיים המשותף והאומלל שלהן. לא עוד חיים כנועים של הליכה בתלם אחרי גברים מבולבלים ושתלטנים אלא חיים עצמאיים של נשים מודרניות. השני אודות ילדים שחייהם מיטלטלים בין אלימות מילולית לאלימות מינית ובין פחדי ילדות למורא שמיים, ילדים שאינם נהנים לרגע ליהנות מתום הילדות וחיים במציאות העגומה של ילדי הדור.

"עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות התלושות"

(על גירושים, ילדים, הורים וחתולים)

על רקע הרפתקה עכשווית ומרתקת שעושה שימוש גם בפייסבוק, יוטיוב וטלפונים סלולריים, שיש בה מקום גם ליחסי הכוחות המשתנים בין ההורים ובית הספר, מצליח אלכס פז־גולדמן לדון בחייהם של ילדים להורים גרושים מנקודת מבטם בדרך שאינה מתיילדת או דידקטית. קולה של דלית המספרת, משקף בצורה בלתי אמצעית עולמה של ילדה אחת בעידן הנוכחי שמתמודדת עם השינויים השונים המתרחשים בחייה לאחר שהוריה התגרשו. (אביבה יובל)

 

"תעלומת העיניים השחורות-כחולות"

(פרשת ילדי תימן)

ספר נוער אמיץ ומותח, שלא מנסה לייפות עוולות, שלא מנסה לגונן ולטייח ולכסות, שכתוב עברית עכשווית בגובה העיניים אף שהוא מתרחש באמצע המאה שעברה, ועוסק בפרשה מושתקת, השנויה במחלוקת עד היום: פרשת ילדי תימן – תינוקות שנעלמו מבתי חולים בראשית ימי המדינה בתואנה שנפטרו, ולמעשה נמסרו לאימוץ ללא ידיעת הוריהם. (עטרה אופק) 


"המרגל האבוד והשמלה הירוקה"

(סיפורו של הדור השני לשואה)

בתוך תרבות ספרותית של חנונים, ערפדים וקוסמים, רונית רוקאס מצאה ספר חדש ומיוחד שעוסק ביחסים המורכבים בין ילד לבין הוריו הניצולים... הסיפור עצמו משתמש בעלילה בלשית, ובעצם במשחק בעלילה בלשית, כדי לספר סיפור עמוק הרבה יותר, שרק סופרים מעטים נגעו בו בספרות הנוער הישראלית .. אחרי כמה טורים, שבהם כתבתי על מצבה העגום של ספרות הנוער הישראלית, אפשר בהחלט להכריז על מפנה, שמובילה בעיקר הוצאת כנרת זמורה ביתן. בראש היצירות האלה נמצא ספרו של פז־גולדמן.

עקבו אחרי

  • Black Facebook Icon

אלכס פז גולדמן 2017